וואו, איך הוא עושה את זה' - זו השאלה שעמדה לי בראש בסוף ההצגה. אצל הבן הקטן לא הייתה בכלל קושיה. היה לו ברור שבזה הרגע הסתיים מופע שבו הציגו שישה שחקנים. טוביה רוזנפלד הצליח בשעה ורבע להחליף אינספור תחפושות, לשנות מבטאים, אינטונציות ותנועות, ולא לשכוח לרגע את הטקסט או באיזו דמות מדובר, וזה, רבותיי, מפרך.
ראשיתו של 'טוביה ומקסימוס עושה ניסימוס' בשיר קצבי ונחמד, שמתחיל לכאורה הופעה שגרתית של טוביה לפני הילדים. לפתע מתקשרת אימו של טוביה, ומספרת שהחתולה מיצי הלכה לאיבוד. טוביה, כמו ילד טוב, מוחל על ההופעה, והולך לחפש את מיצי. בדרך הוא מגיע לגן שעשועים ונתקל במאורתו של מקסימוס הקוסם היהודי הדרום אמריקאי הראשון בעולם (על הגלימה ספרי תורה ומגיני דוד) שהתייאש מחוסר הכרת הטוב של האנשים שהוא עזר להם, והחל לחולל ניסים רעים. הבעיה שאיתה מתמודד ניסימוס היא, שככל שהוא ממשיך להיות רע, הקב"ה שנותן לו את כוחות הקסם, מחליש את יכולותיו העל טבעיות.
מכאן מתחיל הסיפור להתגלגל, והילדים מכירים מבחר דמויות שבהן נקם מקסימוס: את סבתא סעידה (תימניה, עם מבטא מרוקאי...) שהוא שתל לה צפרדעים בבית, את אפרים האמריקני שרצה להיות ישראלי אבל צמח לו זנב, את לודמילה הרוסיה-הונגריה, צייר צרפתי מהולל ואת יון הבריון שאמנם הוא רק בובה, אבל טוביה הפיח בה חיים עד כדי כך, ששני ילדים מן הקהל פצחו בבכי מתוזמר.
כל אחת מן הדמויות לומדת עם מקסימוס מסר שמתאים לה: לא להסתכל בקנקן, לשמוח במה שיש, אמונה של אדם בעצמו ועוד.
ההצגה אמנם דורשת המון מהשחקן, שכאמור, עומד באתגר בצורה מעוררת השתאות. התפאורה מושקעת, התלבושות מצחיקות ומושקעות גם הן, השירים קצביים, ומסך הווידאו המאפשר לטוביה להיות שתי דמויות באותה עת, הוא גם אפקט מעניין ומוסיף. קריצות להורים גם הן אינן נעדרות מהמופע, אבל לא בצורה נמוכה כמו שאומנינו נוהגים לעשות.
כמה דברים שכן היה ניתן לשפר הם עריכת קטעי הווידאו ואולי ויתור על הדמות האחרונה, כי המסר שלה כבר היה, לדעתי, מעט מיותר ומלאכותי.
בשורה התחתונה, למרות שהצגות דידקטיות בדרך כלל מעבירות בי צמרמורת, ההצגה מצליחה להיות מקצועית מצחיקה וחווייתית ולהעביר מסרים חשובים באופן מודגש.
מומלץ מגיל 3 (אז הילדים יכולים לצחוק על אפרים שמשבש את השיר 'האוטו שלנו' בצורה קורעת) ועד 10 לערך. וכן, גם לגדולים מובטחת חוויה. מקצועי וברמה.
